1.jpg

ה א ו צ ר

לא רחוק מכאן בכפר קטן על גבעה ירוקה עמד עץ זית. מתחת לצילו הרחב, הונח אוצר. כל מי שהביט בו, ראה דבר אחר: האחד ראה אבן חן יקרה אשר בכל מיצמוץ של העין צבעה משתנה. שני, ראה בו זהב טהור המחליף צורתו עם תנודת הרוח, כשאחר ראה בו לבנת שלג אשר לעולם אינה נמסה .כל מי שביקש להרוות את ליבו טבל במראה המיוחד של ה א ו צ ר

יום אחד חלם ראש הכפר כי זאב רעב חומד את האוצר ואוכל אותו שלם. מיהר ראש הכפר להיוועץ עם אנשי הכפר ומיד הוחלט להחביא את האוצר. במשך שלושה ימים ושלושה לילות, ילדים, נשים וגברים חפרו מערה בהר. .כשהייתה היא עמוקה וחשוכה דיו הכניסו את האוצר לתוכו  ואת פתחה חסמו באבנים גדולות

הוחלט שפעם בשנה יפתח הגולל
.וכל מי שיבקש להרוות ליבו יטבול במראה המיוחד של האוצר

.וכך היה. פעם בשנה, סלע אחר סלע גולגל בניגונים, ריקודים, מטעמים ושמחה רבה
במשך השנים ההכנות הפכו רבות יותר. מוסיקה מסורתית הולחנה, כלי מוסיקה מיוחדים הומצאו, לבוש וריקודים מקוריים פותחו ואיכות האוכל והשתייה השתבחה משנה לשנה. אנשים מכל הסביבה הגיעו לחגוג את .יום החג ולהרוות את ליבם במראה המיוחד של האוצר

בזמן אחר, חלם ראש העיירה הקטנה על נערה יפיפייה המריחה פרח ורוד עד שזה קמל בין ידיה. כשהתעורר פסק שמהיום האוצר לא עוד יחשף, כי אם יוזכר ויונצח במוסיקה, ריקודים ומטעמים ביום חג האוצר.


וכך היה . חג האוצר נחגג מול הסלעים אשר חסמו את פתח המערה. אנשים מכל קצוות תבל הגיעו להשתתף בהילולה הגדולה והרוו ליבם במראה המיוחד של  המנהגים המסורתיים.

שנים חלפו והאוצר הפך לאגדה. העיירה הקטנה הייתה לעיר הידועה כבעלת סגולה. אנשים מכל קצוות עולם הגיעו למצוא תשובות. מוסיקאים, רקדנים, שחקנים, ציירים, סוחרים ועוד. כולם ידעו שכאן יוכלו למצוא ברכה.
אחד מאותם המחפשים נקרא עוז. הוא היה בן שמונה כשאביו סיפר לו על אגדת האוצר. דפיקות ליבו סיפרו לו שהוא יהיה האחד שישחרר את האוצר מהחשיכה.

שנים של חיפושים הובילו את עוז אל ההר שפעם היה גבעה. הוא חפר סנטימטר אחר סנטימטר. בסופם של שלושה ימים ושלושה לילות הוא מצא עצמו עומד מול פתחה החשוך של המערה. ריח כמוס ולח קיבל פניו. רגליו הובלו כמגנט אל תוך תוכי החור השחור עד שחש כי עומד הוא בפני האוצר.
רגליו כרעו מטה
זרועותיו התרוממו אל על
אצבעותיו הושיטו עצמן אל התיבה.
אור יקרות נשפך  מהאוצר, רוקד סביבו בספירלה עולה, נכנסת אל גופו,  דרך עיניו,
אל תוך ליבו. עוז חש כובד. עיניו שרפו. הוא סובב ראשו, יצא מהמערה ונרדם על הסלעים האדירים.


ובמערה, אוצרות האוצר פעפעו החוצה. פעמונים ירוקים קטנטנים הפכו לשלג נמס לנוצות לבנות מתרוממות כיונים אל שמי השחר הנברא, נצבעות כזמירים הקוראים לאנשים להתעורר.
במשך שלושה ימים ושלושה לילות אנשי העיר חגגו מבלי לדעת מדוע הם לא יכולים לחדול מלרקוד, לשיר או לאכול.

בסופן של החגיגות, עוז התעורר ההר עמד כשהיה מכוסה בסלעים, עצים ושיחים.
הוא הביט אל כפות ידיו. הן היו מלוכלכות ובכל זאת חשב לעצמו-

חלמתי.

 

תאמין בחלומך.  הוא  האוצר         
 

כל 

   כל הזכויות שמורות לרזיה מזרחי     

כל הזכויות שמורות.png