הסוחרת

 

על דלת דופקת הסוחרת

 

שלום לך גבירתי הנכבדה.

באתי ממרחק

ובכיסי אבני מלח

שיאירו את הילתך

כהילת הירח המלא.

הן עשויות תוצרת בית.

זלגו מעיניי אל ידיי,

עד שיבשו, התפוררו והפכו אבן.

כאב הדמעות

פותח נקבוביות

עמוקות במיוחד.

אם אוהבת את את בעלך

קחי לך,

כי מעטים האוהבים

הזוכים לנשק את אור הירח.

המחיר הוא רק תריסר תריסר

מכיס הקיסר. הוא בבית?

לא שאל מי על המפתן?

טרם. טרם עת.

אין דבר.

 

לאחר המכירה, לעצמה.

 

שלב ראשון הושג.

יישק הקיסר פני אהובתו

וילקק דמעותיי,

יטעם כאבי

וייצבט ליבו.

לא רחוק היום

בו סוף סוף יכיר בשגיאתו,

שוב ישוב ליסוב הגלגל

כפי שנקבע במפת הגורל.

אך הס! בטרם

יפוספס הפרס.

 

שוב, דופקת על אותה הדלת.

 

שלום לך גבירתי הנכבדה.

מה רב העצב בדמעה,

איה האהבה,

ולאן פנתה ההילה?

ליום כה מושלם

הבאתי לך ניחוח מבושם,

המשיב אהוב ספקן

אל שפת המעיין.

הניחוח כה ענו

שישיב את גופך לבתוליו,

כמו על אדמת בראשית

ישוטט אהובך וישתה בקשית

את כל ערוצייך.

הטי את ידך

ואתיז טיזזז פזיז אל

בין ורידייך.

פיכפוך חיים, אה?

המחיר הוא רק

תריסר תריסר תריסר

מכיס הקיסר. את אהבתי

מסרי אליו. (לכיסו, לא לו).

תודה, תודה לך גברתי.

 

לעצמה, לאחר המכירה.

 

יריח הקיסר את צווארה

ופתע ייזכר בסופה רחוקה

שנדמה ושכחה,

אך היא עולה

וממטירה גשמים,

שוטפים את הסלעים

שהחווירו מיובש החמה

ואודם הרקיע,

משקים את האורנים והשממה,

מוריקים את מבואות ירושלים

כי במעלה ההר קוצפים המים והם רבים!

בנות ירושלים,

הסירו סנדליכן וצאו במחולות,

כי הבשורה הוצתה

בפסולת השנים החרבות.

יהי זכרך ברוך

עלמה ברוכה,

שלא עוול בכפה

אך את אותה הכף,

מן המשחק אמחק.

חוט הרמץ המכסיף

בגחלת אדומה מחציף,

מקציף בין ידיי

האורגות שמלה כסופה-

ממתיקה עיניה,

חודרת עצמותיה

ושורפת כליותיה

עד יסוד.

 

על מפתן אותה הדלת.

 

שלום לך גבירתי הנכבדה.

הצבע עזב את פנייך

ועלומייך כאילו נתלשו.

כיצד קרה שגופך הפך

סימן שאלה?

מהבושם, התבשמת?

והוא נעצב ונמהר אל החלון-

אל הירח?

וחוטי כסף זלגו מעניו-

וכי כסף אמרת?

בכיסי מלבוש לגופך הנבול,

בה רוחשים גלי הים

בשעה שרשת הֶטֵל הירח, צדה מימיו.

יראה הקיסר את המכסה על גופך

ויכמה אל ליבך

כמו כמה אל אופק פיוטי.

ענדי העדנה על גופך,

ינעם לך, ינעם לקיסר,

קחי והשלמנה את הסכום מחר.

אשוב כשתחוג השמש במרום.

תהי שלום.

 

על מפתן הדלת.

 

שלום לך אדוני הקיסר.

צמאה אני

כי ממרחק באתי.

עצובות עינייך הטובות.

סלח.

בודאי מפריעה אני.

התכירני?

שם היה לך לרוש לי,

התבדלתי, חיינו. השתניתי.

הימים רבו כל כך,

מים זרמו להשקות יבול אחר- אמרתי?

דשאי ירוק וכן שכני,

איש לא מקנא לאיש.

שקט וטוב. ואתה?

כה הרצנת אדוני הקיסר

וקמטים ירשו תלם טרי.

השתנית

בגדת במלותיך.

צמאה אני על מפתנך, עורגת למימייך, 

שכן דליי כה עמסו מן המלח.