top of page
Search

הדובדבן שבקצפת

Writer's picture: Razia MizrahiRazia Mizrahi


 

דובדי הדובדבן נולד על עץ הדובדבנים,

מול בית המאפה של ויקי ברחוב הבונים.

מרגע שפקח את עיניו הגדולות וארוכות הריסים,

הביט במחזה שרחש תחת ביתו על הספסלים:

 

ילדות וילדים, קטנים וגדולים,

זללו  בעונג את העוגות של ויקי תוך צחוק וצקצוקים.

על כל העוגות התנוססו פלומות קצפת ועליהן דובדבנים,

אשר אותם אכלו כולם בסוף, לאט וברוב גינונים.




 מבטו של דובדי הזעיר התמקד בעיקר, שם מבין הענפים,

בקצפת הלבנה עליה ישבו חבריו האדומים.

הלובן שלה הקסים אותו ומגעה נראה לו נעים,

הוא רצה כבר לחוש אותה תחת גופו, כשיבשיל ויאדים.

 

אולם, כמו חבריו, דובדי לא רצה לשבת על קצפת שתגמר בשני ביסים,

הוא רצה להיות הדובדבן בקצה הקצפת הענקית בכל הזמנים.

קצפת רכה, לבנה במרקם מדהים,

קצפת שנשארת גדולה אפילו לנצח נצחים.

בוקר אחד, כשדובדי התעורר מדגדוג קרן שמש על הפנים,

חש צורך עז לקפוץ אל החיים.

פיעמה בו תחושת יומולדת, כפי שהבחין אצל הילדות והילדים.

כשביקשו משאלה בעיניים זוהרות ככוכבים.

 

כל חייו דובדי חיכה לרגע הזה ועכשיו פתאום נמלא פחדים,

הרי הוא כל-כך קטן וכולם כל-כך גדולים.

הוא לקח נשימה עמוקה וכיוון תחתיו, אל בין הספסלים,

ופתאום ראה את הקצפת הגדולה בכל הזמנים.

 

הוא זינק באומץ לב אל שיער שיבה רך ונעים,

התמקם במרכז, מאושר מהמזל שהאיר לו פנים.

קצפת רכה, לבנה במרקם מדהים,

קצפת שנשארת גדולה אפילו לנצח נצחים.

 

אולם הגברת שבדיוק התענגה על שטרודל תפוחים,

חששה שדבורה נחתה על ראשה והיא בכלל אלרגית לדבורים.

היא צרחה וניערה את ראשה לצדדים,

ודובדי המבוהל התעופף  אל עבר גג מעל אחד הבניינים. 




 

למזלו נחת על מיטת שיזוף קפיצית וגדולת מימדים,

זאת לא היתה הקצפת שלי, דובדי הנסער הסכים,

הקצפת שלי, זעף, לא תגרש אותי בבושת פנים.

הוא נשכב והביט לראשונה בחייו בשמיים הרחבים,

עליהם מאופק עד אופק שטו עננים לבנים.

 

דובדי לא ידע את נפשו מרוב שמחה ורינונים

הינה ראה את הקצפת הגדולה מכל הזמנים.

הוא קפץ מעלה מטה עד שהגיע לשחקים,

והתיישב במרכזו של ענן בצורת אניה עם גלים.

 

הוא שט עליו כקברניט בשמיים כחולים.

נשם אל האופק ושר לעצמו, שמח עד העננים,

קצפת רכה, לבנה, במרקם מדהים, 

קצפת שנשארת גדולה אפילו לנצח נצחים.

 

כשפקח עיניו וזאת מכיוון שעצם אותן לכמה רגעים,

פתאום הבחין, שהתרבו ערמות הקצפות סביבו, דהיינו העננים,

והם כבר לא כל כך לבנים, אלא אפורים למדי וכבדים

והשמש שזרחה בבוהק צהוב התכסתה בהם, באלפים. 

 

הרוח החלה לנשוב במלוא עוזה עד שהפכה לרוח פרצים

והקצפת גם היא, חיש רגע התפזרה לכל הרוחות והכיוונים.

דובדי נשמט אל כנפי הרוח והתעופף בין ברקים ורעמים,

הוא היה מבולבל, מבוהל והתמלא פחדים.

 

"מדוע ביקשתי חלומות בלתי אפשריים", הרעים,

כמה רצה לבקר את חבריו הדובדבנים שברחוב הבונים.

המחשבה על הבית הזכירה לו חיבוק חם ונעים, שריווח אותו מבפנים

והוא התמסר כל כולו לרוח ששלחה אותו בכנפיה למרחקים. 

 

לכל סופה יש סוף ושמש צצה בשמיים מתבהרים.

החמה בסיפורינו בדיוק שקעה, כשדובדי דילג מטה במדרגות עננים כתומים -סגולים.

הוא נחת אל כר דשא רענן בתוך שדה ירוק עם כתמים לבנים.

פתאום הוא שמע צליל מסולסל "ממממ" מבין הנבגים.




 

למרבה הפתעתו גילה את קצפת חלומותיו מלחכת עשבים,

היא גם צימחה ארבע רגליים ועכשיו גם פיהקה פיהוק משמים.

הקצפת הזו, חשב לעצמו, לא תתפרק לאלפי גורמים, זו יציבה על אף סימניה המשונים…

הוא לקח תנופה וניתר היישר למרכז גבה של כבשה שלא ראתה ספר, זה כמה שנים.

 

קצפת רכה, לבנה במרקם מדהים, קצפת שנשארת אפילו לנצח נצחים.

הוא התגלגל על מחלפות הצמר של הכבשה וריווח איברים,

חיש רגע נרדם וחלם שהוא עף למקום בו השמיים נגמרים,

בחלומו הוא חצה את החלל לעבר כוכב קצפת עצום מימדים.

 

דובדי כמעט נחת על הכוכב הלבן כשלפתע צליל צורם העירו משנת הישרים,

מכונת גילוח חתרה לכיוונו בכוונה תחילה וללא עוררין.

הדובדבן הקטן ניתר מבוהל אל שאריות הצמר, שנערם עליו תוך רגעים ספורים

והופתע לגלות שקצפתו המפוארת התכווצה באלפי מונים.

 

זאת לא קצפת חלומותיי, שוב שגיתי בחלומות בלתי מושגים,  

ודובדי התגלגל לשביל, בו שמש ניצנצה על טללי הבוקר אינספור יהלומים.

הוא פיזם לעצמו שיר, בעוד הדרך הפכה להרים מתגבהים

ולפתע ראה באופק עוגת שוקולד ענקית ובקצה קצפת הנוגעת בעננים.

 

דובדי הפך עצמו כחץ שלוח אל מטרה בקו השמיים הכחולים,

רוחות הצפון נשפו בגבו, בזמן שקיפץ בין הסלעים.

להקת צבאים התבלבלה מהיצור האדום שעקף אותה ללא תקדים.

דובדי שלנו חתר אל פסגת ההר, הטובלת בשחקים.


 הוא לא חשש מסיכונים או מגבהים,

אומנם היה אדום כפי שלא היה בכל חייו הקצרים,

לבסוף, מתנשף ומזיע, צנח דובדי על הפסגה הלבנה, מחוז הכיסופים,

אולם - - הפטשי, הקצפת היתה קפואה ומייד החל בסדרה של עיטושים.


זו לא קצפת! כאן קפוא. בקצפת שלי חמים.

הוא הביט למטה וחטף פתאום פחד גבהים.

אמאלה, דובדי נלחץ כי לא ידע כיצד יורדים

הוא נזכר שעדיף לנשום, כשמרגישים שטובעים.


 

בדיוק הציצה קרן שמש אביבית מבין העננים.

היא חיממה את גופו ואת השלג תחתיו הפכה לנוזלים

שנזלו כנחל במורד הערוץ כאילו חיכו לרגע בו יהיו חופשיים.

נחל אדיר הציף את דובדי ונשא אותו מטה על פני הגלים.

 

הוא גלש אל בריכה שכולה שמיניות בגוונים כחולים,

השתקפו בה הרים מכל הגבהים.

דובדי חתר דרך המים הזכים,

רוח קלה נשפה בעורפו ונשאה אותו לחוף מבטחים.

 

את פניו קיבלה תרנגולת שנחה על מרבד צדפים,

"קוקוריקו, לא ידעתי שיש באזור עץ דובדבנים".

דובדי הסדיר נשימה,  "הבית שלי הרבה יותר רחוק, מעבר להרים,

יצאתי לחפש את קצפת חלומותיי - לבנה, רכה, עצומת מימדים.

 

התנתקתי מהעץ הייישר לשיער לבן, רך ונעים,

שהעיף אותי לענן גבוה בשחקים.

טסתי עם רוח פרצים למרעה כבשים

ולבסוף עליתי  ההר, שפסגתו עטופה שלגים".

 

קוקוריקו, כמה אומץ לב יש לדובדבן אחד קטן בדרכים,

על שום כך, אשמח לתת לך מתנה, אם תסכים".

"אני לא מתנגד למתנות", דובדי התאים.

והתרנגולת התרוממה, ומתחתיה נחה ביצת זהב כפרס ניחומים.

 

"זו ביצה, זו לא קצפת, יש הבדל בצבעים".

"בהחלט. העניין הוא בתוכן, במה שבפנים.

 עם ביצה תוכל להכין את קצפת החלומות, עצומת הממדים.

תפתח את האוזניים ותקשיב היטב לצעדים:

 

אם את הצהוב מהלבן מפרידים,

מערבבים, מוסיפים סוכר, מערבבים,

טוב טוב טוב, סוב סוב סוב ושוב חוזרים-

אז מתגבהת לה קצפת בגודל שני הרים-

 

לפחות. תבין, וזה מוסר ההשכל דובדבן מקסים,

אתה יכול ליצור בידייך הקטנות חלומות גדולים.

יצאת להרפתקה בגבולות לא ידועים

וגילית שכל שרצית כבר היה לך בפנים".

 

"מה שמך, יצור עם מקןר, כרבולת וקולות, כמו קוקוריקו, מעט גבוהים?

אני מטילדה, התרנגולת המעופפת. אני חיה במרחבים.

תודה רבה לך, אני חושב שעכשיו אנחנו חברים.

התרצי לטעום מהקצפת הגדולה בכל היקומים?

אכין לנו קצפת רכה, לבנה במרקם מדהים,

קצפת שנשארת גדולה אפילו לנצח נצחים.


אמרת שאת מעופפת? אולי תוכלי לשאת אותי חזרה אל עץ הדובדבנים,

אני רוצה לבקר גם את החברים שלי, מרחוב הבונים.


התרנגולת ודובדי עפו עד ללב העיר אל חבריו האדומים,

דובדי הכין במה וכובע לכל מי שיזרוק כמה שקלים.

הוא הופיע את יצירת חלומו והדגים איך חלומות מתגשמים.

התרנגולת, מצידה, חילקה ביצי זהב לעוברים ולשבים.





41 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


רזיה מזרחי (2).png
  • Whatsapp
  • Facebook
  • Instagram
  • Youtube
bottom of page