הסוחרת | פואמה

שלום לך גבירתי הנכבדה.

באתי ממרחק

ובכיסי אבני מלח

שיאירו את הילתך

כהילת הירח המלא.

הן עשויות תוצרת בית.

זלגו מעיניי אל ידיי,

עד שיבשו, התפוררו והפכו אבן.

כאב הדמעות

פותח נקבוביות

עמוקות במיוחד.

אם אוהבת את את בעלך

קחי לך,

כי מעטים האוהבים

הזוכים לנשק את אור הירח.

המחיר הוא רק תריסר תריסר

מכיס הקיסר. הוא בבית?

לא שאל מי על המפתן?

טרם. טרם עת.

אין דבר.

תודה לך גבירתי הנכבדה.

קחי לך בועה של סבון

כמו חלום רטוב

 להתפוצץ.

שלב ראשון הושג.

יישק הקיסר פני אהובתו

וילקק דמעותיי,

יטעם כאבי

ויצבט ליבו.

יפה, יפה מדיאה.

מה נעים

לקשור מעגלים.

לא רחוק היום

בו יכיר בשגיאתו,

שוב ישוב ליסוב הגלגל

כפי שנקבע במפת הגורל.

אך הס! בטרם

יפוספס הפרס.

שלום לך גבירתי הנכבדה.

מה רב העצב בדמעה,

איה האהבה,

ולאן פנתה ההילה?

ליום כה מושלם

הבאתי לך ניחוח מבושם,

המשיב אהוב ספקן

אל שפתי המעיין.

זהו ניחוח כה ענו

שישיב את גופך לבתוליו,

כמו על אדמת בראשית

ישוטט אהובך וישתה בקשית

את כל ערוצייך.

הטי את ידך

והטי לי מתתי

טיז פזיז אל

בין ורידייך.

פיכפוך חיים, אה?

המחיר הוא רק

תריסר תריסר תריסר

מכיס הקיסר. את אהבתי

מסרי אליו. (לכיסו, לא לו).

תודה, תודה לך גברתי.

בועת סבון לחברות?

 שם חלומות מתפוצצים

עם נגיעה במציאות.

יריח הקיסר את צווארה

ופתע ייזכר בסופה רחוקה

שנדמה ושכחה,

אך היא עולה

וממטירה גשמים,

שוטפים את הסלעים

שהחווירו מיובש החמה

ואודם הרקיע,

משקים את האורנים והשממה,

מוריקים את מבואות ירושלים

כי במעלה ההר קוצפים המים והם רבים!

בנות ירושלים,

הסירו סנדליכן וצאו במחולות,

כי הבשורה הוצתה

בפסולת השנים החרבות.

יהי זכרך ברוך

עלמה ברוכה,

שלא עוול בכפה

אך את אותה הכף,

מן המשחק אמחק.

הו מדיאה,

חוט הרמץ המכסיף

בגחלת אדומה מחציף,

מחציף בין ידיי

האורגות שמלה כסופה-

ממתיקה עיניה,

חודרת עצמותיה

ושורפת כליותיה

עד יסוד.

שלום לך גבירתי הנכבדה.

הצבע עזב את פנייך

ועלומייך כאילו נתלשו.

כיצד קרה שגופך הפך

סימן שאלה?

מהבושם, התבשמת?

והוא נעצב ונמהר אל החלון-

אל הירח?

וחוטי כסף זלגו מעניו-

וכי כסף אמרת?

בכיסי מכסת כסף לגופך הנבול,

בה רחש גלי הים

בשעה שרשת הכסף

צדה מימיו.

יראה הקיסר את המכסה על גופך

ויכמה אל ליבך

כמו כמה אל אופק פיוטי.

זו שמלה בה

נסיכות טרגיות

שטו בים הכיסופים

וסופן שטבעו באהבתן.

ענדי העדנה על גופך,

ינעם לך, ינעם לקיסר,

קחי והשלמנה את הסכום מחר.

אשוב כשתחוג השמש במרום.

תהי שלום.

ברוכה הבאה אל

ממלכת האושר,

הגיעה שעת הכושר.

יש לצוד את זנב פרפר,

המפרפר בין רגלים המפרפרות

יומן האחרון.

מתפרפר. מרעיד סופותיי,

מאפיר שמיי,

מנביל פרחיי.

שוב יצייצו ציפורי  ציוצי

 עליצה, מציצה,

ציוצי יקיצה.

שוב ליבי ישבע.

שלום לך אדוני הקיסר.

צמאה אני

כי ממרחק באתי.

מחשבותיי נעלמו אל חלל

שלפתע הפך

לימים רחוקים.

עצובות עינייך הטובות.

סלח. בודאי מפריעה אני.

המכירני?

שם היה לך לרוש לי,

התבדלתי, חיינו. השתניתי.

הימים רבו כל כך,

מים זרמו להשקות יבול אחר- אמרתי?

דשאי ירוק וכן שכני,

איש לא מקנא לאיש.

שקט וטוב. ואתה?

כה הרצנת אדוני הקיסר

וקמטים ירשו תלם טרי,

אינך  קרובי,

השתנית ובגדת במלותיך.

אלמן אתה. זה תפקידך

אך תפקידי  היום לעמוד על מפתנך

ולבכות למעט מים מתוקים,

שכן דליי כה עמוסים

מן המלח.