טובי, העץ הנודד

טובי יוצא מביתו ביער

שלום חברים, מה שלומכם?

אני ממש אוהבת את החורף. הריח של הגשם משמח אותי. מרענן כזה. הפטצ'י. 

ואתם? אוהבים את החורף, או מעדיפים קיץ? שמש, חם, ים, אבטיח! 

אני מכירה עץ אחד שממש מעדיף את הקיץ ואת האביב במיוחד. 

קוראים לו טובי, למרות שהוא עץ אלון. השם טובי נגזר מתאריך החג של העצים: ט"ו בשבט, יום הולדתו. לכל אחיו קראו אלון, עם הטיות שונות. א-לון, אלון, אאאאלללללון, ועוד. טובי תמיד הרגיש מיוחד. מיוחד כמו עץ שנועד לגדולות. עץ שיוצא להרפתקאות. מה? יוצא? עץ? הרפתקאות? אתה נטוע! עץ לא יכול לצאת להרפתקאות, גם אם שמו הוא טובי והוא מיוחד עד מאוד.

טובי: אז מה, אני יודע שנועדתי לגדולות. אני עץ נועז! רק יש לי בעיה, אני לא יכול לזוז מהמקום… אני שומע את הסיפורים של הציפורים על הארצות אשר מעבר לים ואני רוצה גם. אני קצת מקנא, מודה, אבל מה אני אעשה? אני מרגיש משורש עד קודקוד, שיום אחד גם אני ארקוד. לא רק עם הענפים שמאל ימין. מתכוון ממש! קדימה ואחורה, קפיצות. שמעתי שיש מסיבה נהדרת בטרופיקנה. ארץ הדרום, לשם כולן נודדות, אחרי דרך של תלאות. או תולעים. בכל מקרה, הדרך לא קלה, אבל אז מגיע הדובדבן שבכל הקצפות! הן רוקדות במסיבת המסיבות של הירח המלא! אווווווו (של שועל). אני יודע שאני לא שועל, זה לא שבא לי להיות כל מה שאני לא. אני רוצה להיות עץ שהולך, לא אחד שרק באים אליו. בא לי גם לבוא. 

זה לא קל להיות עץ. מעץ הולכים. עץ לא הולך עם חברים. 

לא קל להיות עץ.

אל עץ באים וממנו הולכים.

עץ לא הולך עם חברים.

עץ נשאר במקום.

בסופה, בכפור, בלילה, ביום.

כשיבש- עץ צריך להשקות.

הוא לא ילך לשתות מים.

וכשעוזבים את העץ,

לפעמים הלב שלו חורק.

לא קל להיות עץ.

אל עץ באים וממנו הולכים.

עץ לא הולך עם חברים.

רזיה: לפתע התיישבה על הענף שמעל הפוני, ציפורה, חברתו הטובה. באמת מפתיע שעדיין לא נדדה עם כל משפחתה לדרום. מסתבר שהנהר סיפר לה את סיפורו השוצף וזה לקח לו שבוע.

ציפורה: (מתנשפת). הו טובי, חברי הטוב-

טובי: ציפורה! איזו הפתעה מתוקה. ידעתי שאת חברת אמת, שלא תיטוש אותי בקור. נשארת, כמו שהבטחת, כשסיפרתי לך כמה עצוב לי בחורף. יש לי גומחה קטנה עם מצבור גרגרים וגם תוכלי להתחמם בתוכה, יש טוב מזה?-

ציפורה (קוטעת אותו) : טובי.... 

טובי: אשיר לך שיר! קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים…"

ציפורה: טובי!

טובי: מה?

ציפורה: אני לא נשארת כאן.

טובי: מחבואים?

ציפורה: מאוד מפתה ואתה מכיר אותי טוב טובי, אבל אני חייבת לנדוד. 

פעימות הלב שלי דופקות בקצב דרומי:  טרופיקנה, טרופיקנה.

טובי: מה זה טרופיקנה?

ציפורה: טרופיקנה, זו ארץ פלאות.

טרופיקנה היא גן עדן עלי אדמות.

שם השמש תמיד זורחת במרום,

שם המסיבה נמשכת כל היום. 

טובי: ואיך העצים שם? גם ירוקים?

ציפורה: ירוקים ירוקים בשפע גוונים: 

ירוק בקבוק, ירוק במבוק, ירוק ז'ורנל-

קרנבל שחבל על האף והמקור

חגיגה של קצב ואור

צורות וצבעים

מכל המינים

רוקדים את החיים.

טרופיקנה!

טובי: קוקוס בננה

ציפורה: תפסת ת'מנגינה נה נה

טובי: סמבה סבמבה, אני בא איתך!

ציפורה: סמבה... מה בא?

טובי: בא, בא.

ציפורה: איך בא טובי? 

טובי: לא רוצה לפספס ת'מסיבה בה. 

ציפורה: אבל אתה עץ.

טובי: ו?

ציפורה: אתה נטוע באמא אדמה.

טובי: אז אני אקח את השורשים שלי ואלך.

ציפורה: זה לא הגיוני טובי! ואני כבר חייבת לצאת. עוד מעט תתחיל הסופה בהרים הגבוהים.

טובי: ציפורה, זו נשמעת כמו דרך ארוכה מאוד וקצת מסוכנת. כדאי שתצאי לפני שהרוח הצפונית תנשוב מנגד. את חייבת לצאת תיכף ומיד!

אני אחכה לך כאן עם שובך באביב, כמו תמיד – טובי, העץ הצפוני.

ציפורה: אשוב עם סיפורים חדשים.

טובי: ואני אעמוד ואקשיב. כי עץ לא הולך עם חברים, אל העץ כולם באים. 

היי שלום ציפורה נחמדת.

ציפורה: להתראות! 

טובי:   "שלום רב שובך ציפור הנחמדת, מארצות…"

הו אני מתגעגע. 

יש לי לב של ציפור. אני יוצא למסע, יוצא לנדוד.

 אני מרגיש את זה משורש עד קודקוד.  

מי אמר שעץ לא יכול לזוז? אני אהיה העץ הנייד הראשון!

רזיה: לאחר שנואש טובי מהנסיונות להשתחרר מאמא שלו, האדמה, החליט לדבר איתה. 

טובי: אמא?

רזיה: איזה מן קול יש לאדמה מדברת? לאמא אדמה? אני חשבתי על קולו של הדיג'רידו. מעניין איזה צליל אתם היייתם בוחרים.

 וזה מה שאמא אדמה ענתה לטובי ילדה, עץ האלון: 

-דיג'

טובי: אמא, אני לא אתייבש ואפול. יש לי עוד אחים בדרך, לא? אמצא איזה אלון, או שורש קצת דומה ואשתה. אנחנו הרי אחים, לא? כולנו מחוברים אמא, דרכך. בבקשה? 

רזיה: בבקשה אמא אדמה, הלו הסיפור שלנו לא יכול להסתיים כאן, יש לנו מסע.

אמא אדמה, בבקשה?

אמא עונה.

רזיה: היא מסכימה! 

טובי: תודה אמא, תודה תודה!

רזיה: ברגע אחד, אדמת היער הצפוני רטטה קלות. טובי הרגיש עקצוץ בשורשיו, תחושה משונה של קלילות. הוא שלף את שורשיו, ניער אותן מהאדמה ו-מעד על האף.

 מה נראה לכם, שיצליח ברגע ללכת? לתינוקות זה לוקח לפחות שנה וחצי. טובי הוא גיבור נועז, חסר פשרות שנועד לגדולות והוא ניסה פעם אחר פעם. נפל ימינה, נפל שמאלה, קדימה ואפילו אחורה, עד שהתייצב והחל ללכת. הוא ניתר משמחה ושוב מעד ואז צחק-

טובי: אני חופשי, אני חופשי! ביי אלון, בי מייפל, בי אשור! עכשיו מותר לי ולכם אסור. אני חופשי. אחזור עם האביב לספר שוב חוויות, כמו ציפור. יש לי לב של ציפור.

רזיה: המחשבה הזו ממש החזיקה את טובי כנגד הרוח החזקה. הוא דמיין את הלב שלו עף, כמו חץ דרך רוחות הסערה שהשתוללו וייללו סביבו. זה גם היה קצת מפחיד. אבל הוא הכיר את שפתה של הרוח וריכך אותה קצת. היא דחפה אותו קדימה והם אפילו רקדו בגילגולים. לא נורא שכמה ענפים נשברו מצמרתו. זה אפילו הקליל את תנועתו. חוצמיזה, אומרים שתספורת מחדשת נעורים. טובי אומנם צעיר, אבל הוא כבר כבן 100 שנים. זה כלום אצל עצים…

הרוח שבנתיים הפכה לקלילה, נתנה לטובי נשיקה, על הצוק שמעל הים. זו היתה הפעם הראשונה בעולם שמישהו נישק אותו כך, אפילו מתחת לשורשים.

זו גם היתה הפעם הראשונה בעולם בה ראה ים!

טובי: וואו!!! זה הרבה יותר משלולית!! הים יפה יותר מכל התיאורים של כל הציפורים שביקרו על ענפי אי פעם. כחול ועצום. עולם ומלואו. וזה גם החלק המפחיד ביותר, פעם סיפרה לי ציפורה... 

"אין בו ענף למנוחה, שעליו אסדיר את נשימתי… ואם אתעייף, אפול אל תוך הגלים הרטובים והם עולים ויורדים, בולעים ומציפים. והמשטח הרטוב לא נגמר, הרבה כח צריך כדי לחצות כזה דבר…" 

מצד אחר, אני עץ! ואני צף! ממה בונים סירות? ממני!

אבל  מה קרה לים?

רזיה: טובי החל רדת במורד הצוק אל הים המופלא וככל שהתקרב לחוף, הבין שהכתמים הלבנים, כתומים, ירוקים הם לא ציפורים, אלא שקיות. על חוף הים נסחף מהים המון זבל שכלל, מלא… זבל. לא חייבים לפרט כל דבר. 

רזיה: טובי התקרב אל המים. הוא קצת חשש. 

טובי: הה, רטוב! אבל עדיין לא עמוק. 

רזיה: הוא שמע קול של משהו מהרגע שירד אל החוף. עכשיו הוא חשב שהצליל זה זה צליל של בכי.

טובי: מי שם בוכה? 

אין תשובה.

הלו, יש שם מישהו?

ים: זה אני, הים. 

טובי: שלום ים! שמעתי עלייך רבות. אני טובי. יצא לך פעם להכיר עץ נייד?  

ים: זה באמת מאוד מפליא, לצערי אני לא בכושר לשרות באושר, למרות שאתה ראוי.

טובי: תודה לך, אתה מאוד נחמד, יחסית לפחד שאני מרגיש.

ים: אני אומנם עצום, אבל גם לים יש לב. והלב הזה עצוב. תראה כמה זבל השאירו על גליי.

טובי: ים, יש לי חדשות טובות! אומנם קוראים לי טובי, אבל אני עץ אלון. חזק ומשודרג! יש לי אפילו רגליים. תוך עשר שניות אני מנקה כאן את כל החוף!

רזיה: רוצים לספור? לאחור! 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1!

טובי: נקי! ותודה לכם ילדים על העזרה. 

ים: טובי, איזה חבר אתה! תודה רבה! לאן רצית להגיע? אשא אותך על גל למחוז חפצך.

טובי: לא ציפיתי לתמורה ים כחול, אבל אם אתה כבר שואל, אשמח אם תביא אותי עד לטרופיקנה! 

ים: אשמח לקרב אותך. אביאך עד למדבר, אחריו, מספרים, בין הגבעות וזו לא פטה-מורגנה,

אתה כבר תמצא את טרופיקנה. 

למסיבה אני לפעמים  קופץ בתוך ענן וממטיר שם ים, כשכבר כולם גמורים וחם.

נתראה בחגיגות!

רזיה: טובי נישא גל של צונאמי וי.איי.פי, שזה אומר משהו מיוחד, רק לחברים הכי קרובים. 

אין שום נזק לאף אחד ולרוב יודעים על זה רק כמה דגים רמי דרג ואולי קיפוד ים חשדן עם כרס. 

טובי הודה על השירות והחל להלך בתוך מרחב צהוב עם מלא חול וחול וחול.. קוראים לזה מדבר והוא צחיח.

כן, זה הרגע בו טובי החל להיות צמא. לא סיפרתי שבהרים הגבוהים הוא הפשיר קרח בגומחה והשקה את שורשיו. עכשיו הוא התגעגע לרגע הזה. 

טובי: מה חשבתי לי? שאוכל פשוט להתנתק מהאדמה וללכת? (נעצר) אני צמא מידי ורעב. אני זקוק למים, למנירלים, לכל הדברים האלה שמזינים אותי מהאדמה. אני מתגעגע לתחושה של האדמה. הלחה.

רזיה: זו היתה הפעם הראשונה במסע, בה התגעגע טובי לביתו, היער. לאדמה הלחה. הוא בכלל לא שם לב שהתעלף. שם, כשהיה קרוב לאימו, אמא אדמה, הוא לחש לה, עזרי לי, עזרי לי. 

את בקשתו שמעו אחיו השורשים המקיפים את כל כדור הארץ, כמו רשת, המחוברת יחדיו. 

הם אילו שקראו לרוח המזרח, שתישא אותו על כפיה עד לפתח חלומו: טרופיקנה.

הרוח הטובה והחמה יצרה סערת חול, שלא נכנס לעיניו, כי הם היו עצומות.

טובי התעורר לצליל עמום של תופים, על גבעה ירוקה. מולו ראה את השמש עולה ותחתיו נצבעה הארץ בשפע של צבעים, עזים: כתום, ורוד, ירוק, כחול. הכל. מידי פעם נשמעו קרקורי שמחה של ציפורים. מאחוריו השתרע המדבר. 

טובי: חציתי אותו? איך? 

רזיה: טובי עדיין היה צמא ומעט מבולבל.

הוא ירד במורד שביל, אשר לצידו פרחו פרחים ורודים, אדומים והתקדם לכיוון צלילי המוזיקה שבקעו מלב איזור ירוק במיוחד.  האוויר נמלא בניחוח קוקוס ומנגו בשל, רוח חמימה ליטפה את ענפיו, והחול תחת שורשיו היה רך וחמים.

מבין ענפים רחבים וירוקים, נגלתה אליו המסיבה. מסיבת הירח המלא.

עצים רקדו ברוח, הפירות נשרו ישר לפיות צוחקים וגחליליות הבהבו בשלל צבעים. 

טובי: הגעתי. טרופיקנה באמת קיימת.

רזיה: לא עבר רגע וכבר חברתו ציפורה מצאה אותו. אתם יכולים לדמיין כמה יש לצמד החברים, הציפור והעץ- להשלים. אבל יותר מכל, טובי היה מאוד צמא.

הוא ניגש לעץ תמר וביקש ממנה שלוק מהשורש. תמר ידועה כבריה מתוקה במיוחד 

והיא נתנה לו שלוק מתיקות מהול בחלב, כי ככה היא אוהבת ומסתבר שגם טובי.

התנועות של טובי, מה שנקרא "מובס",  עד היום מדוברות במסיבת המסיבות של הירח המלא.

 טובי תמיד ידע משורש עד קודקוד שהוא עץ, שנועד לרקוד. הוא הסתובב באוויר, ונחת על ענף ימין, שהקפיץ אותו לסלע, ליד עמדת הדי-ג'יי חד הקרן, שסובב תקליטים על עצמו תקליטים.

טובי בילה את חופשת החורף שלו בטרופיקנה, אבל התגעגע הביתה. 

הוא התגעגע לאוויר הטרי של היער, לרוח הצפון ולאדמה בה הוא מרגיש שייך.

עם בוא האביב, 1000 ציפורים התאגדו, כדי להעיף את טובי חזרה אל היער הצפוני, כשהן נושאות אותו במקורו. אל תדאגו, רוח המזרח עזרה להם במדבר, הים עזר להם עם גל צונאמי מיוחד- פעם אחרונה ודי וי איי פי וכל הסיפור ולבסוף השלג שנמס מההרים הגבוהים, הפך לנחל שהשיט את כולם על גבי רפסודת האלון הנועז. 

טובי חזר אל מקומו ונשם עמוקות. כמה טוב לחזור הביתה. 

טובי: העולם מסתובב והעונות מתחלפות

בקיץ חם ובחורף קר מאוד

בקיץ אני בחוץ ובחורף בפנים

גם אם זה קשה לי ואני לא מסכים.

לפעמים יש המון ולפעמים אין

והכל הכל הכל- הוא חלק משלם.

רזיה: יום למחרת טובי חש דגדוג על הענף ומיד אחר כך, פרח עליו פרח ועוד אחד ועוד אחד. 

את ענפיו עיטרו פרחים יפייפים בצבעים מרהיבים, כאלה שלא בכל יום רואים. 

הריח שלהם הזמין קרובים ורחוקים, לשרות במחיצתו, של טובי, העץ הנודד הראשון. 

הוא כמובן סיפר לעוברים ולשבים את סיפורו.

הוא נתן לי רשות לחלוק אותו כאן איתכם.

תודה טובי על אומץ הלב.